<h1>הרוקח סימן ס"ז</h1>
<h2>דף כה.</h2>
הגוזז. הגוזז את הצמר. ת"ר התולש את הכנף חייב משום גוזז. בבכורות בפ' הלוקח בהמה מן הגוים (דף כ"ד) רבי יוסי בן המשולם אמר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכן תולש את השער ובלבד שלא יזיזנו לראות מקום המום ומסיק רב הונא כנגדו בי"ט מותר דעוקר מגידולו כלאחר יד שאין דרך לתלוש שער אלא לגזוז ותולש לאו היינו גוזז ומקשי התולש את הכנף חייב משום גוזז. מתרץ שאני כנף דהיינו אורחיה וכנגדו ביו"ט אסור לתלוש הנוצה מצואר העוף בשעת שחיטה הלכך מי ששוחט ביו"ט אווזין ותרנגולין אינו ממרט הנוצה כי אם הופך הנוצה אילך ואילך ושוחט. כך קבלתי מאבא מורי הרב ר' י' ב"ק נ"ע והתירו לטלטל נוצה של עופות לאחר שהסירו אותה מעל העוף מידי דהוה אעור לפני הדורסן והתירו סופו משום תחלתו כדעולא בפ"א דביצה (י"א ע"ב) אבל קבלתי ממורי רבי יב"ק שמותר למרט הנוצה בי"ט להרויח השחיטה מאחר שצריך לאחר השחיטה למרט הוי המרטה הכשר שחיטה מה שאין כן בצמר הבהמה שיכול לשחוט כך ואם היה גוזז הצמר אחר השחיטה היה חייב משא"כ בעוף שאם לא יעשה ריוח בתלישת הכנף יקלקל השחיטה או בעיקור או בפגימה. אבל בשבת המוציא נוצה אחת חייב משום גוזז. ירושלמי עוף שאין לו גיזה, תלישתה היא גיזתה וחייב.
